בס"ד

 

 

צפת, תובב"א, המרכז הרוחני השני בחשיבותו בארץ ישראל אחרי ירושלים. העיר שהייתה ביתם ומבצרם של גדולי הדורות, מכאן הם השפיעו קדושה ורוחניות, והאירו בתורתם את העולם כולו.


כאן ישב מרן ה"בית יוסף" – רבי יוסף קארו מחבר ה'שולחן ערוך', כאן חיבר האר"י הקדוש את חיבוריו בתורת הנסתר. כאן  חיו גדולי עולם, לאורם אנו הולכים עד עצם היום הזה.
מספיק מבט קל בבית החיים העתיק של צפת, בו טמונים ענקי הדורות, אלו שצפת הייתה מקום מושבם, בכדי להבין את הריכוז העצום של גדולי ישראל שהתקבץ כאן אל בין השבילים הצרים. אכן, עיר הקודש צפת.

אולם העבר המפואר של צפת, עיר הקודש העולה על גדותיה ברוחניות, בתורה, וביראת שמים - גנוז היה. העבר הזה היה טמון בבית החיים העתיק של צפת. שהרי אלו הממשיכים בדרכם ולומדים את תורתם של שוכני בית העלמין – לא היו תושבי צפת. אלו היו מגיעים לעיר החילונית הריקה מרוחניות ומחיי תורה כדי להתפלל על הציונים הקדושים, אולי אפילו לטבול במקווה האריז"ל, אך מייד לאחר מכן נזדרזו ויצאו מן העיר.

אל תוך השממה הרוחנית הזו, נכנס יום אחד בעוז הרה"ג רבי אהרון גדליה קעניג זצ"ל.
רבי גדליה, תלמידו המובהק של הרה"ג רבי אברהם שטרנהארץ זצ"ל – מגדולי רבני ברסלב ומדמויות המפתח בדור הקודם, קיבל מרבו את הציווי לקחת על עצמו את המשימה הבלתי אפשרית של החזרת עטרתה הרוחנית של צפת לראשה: "אם תוכל לעשות כן, יהיה בזה תועלת לעולם כולו" שינן רבי אברהם באזני תלמידו רבי גדליה.

בשנת תש"ה - 1955, נפטר רבי אברהם, והותיר ביד תלמידו את משאלתו - צוואתו: להפוך את החלום למציאות. אולם הדרך להפוך את החלום למציאות, סבוכה הייתה. שהרי ככל שהחלום נשגב יותר, כך קשה יותר להוריד אותו אל העולם בשלמותו.

בשנת תשכ"ז – 1967, הקים רבי גדליה קעניג על שמו של רבי נחמן מברסלב זי"ע, את אגודת "נחל נובע מקור חכמה" לחידוש הישוב הדתי בגליל העליון. המשימה שלפניו הייתה ברורה: הפיכת העיר העתיקה העזובה והשוממה של צפת למקום תורה פורח.

"אעזוב את העולם למען צפת".
במסירות נפש עצומה, כיתת רבי גדליה את רגליו, קיבץ פרוטה לפרוטה בכל קצוות הארץ והעולם, רכש שטחים נרחבים בעיר העתיקה, ואחרי מאבקים גדולים זכה לראות את תחילת הקמתה של הקריה שיזם, קריית ברסלב – בעיר העתיקה, ושובה של העטרת הרוחנית של צפת לראשה.


רבי גדליה, לא זכה לראות בהתממשות המליאה של חזונו. דודי ירד לגנו ללקוט שושנים, והוא נלקח בפתאומיות בשנת תש"מ – 1980 כשהוא רק בן 59, ונטמן בהר הזיתים בירושלים עיה"ק. זמן קצר לפני פטירתו הוא נשמע אומר: "אעזוב את העולם למען צפת".

את מורשתו, המשיכו אחריו בניו – ממשיכי דרכו, בראשות בנו – רב קהילת ברסלב ומגדולי רבני ברסלב, הגה"צ רבי אלעזר קעניג שליט"א. שלושת העשורים האחרונים, היו התממשות חזונו של ר' גדליה הן פיזית והן רוחנית. אגודת "נחל נובע מקור חכמה" התפתחה לפסיפס עצום של הוויה יהודית, כשהיא מקימה ומחזיקה מספר רב של מוסדות חינוכיים וחברתיים, המהווים את הבסיס הרוחני של צפת האמיתית, זו שהייתה ביתם של גדולי הדורות, עיר הקודש צפת.

מקומץ בעלי חזון שבאו במסירות נפש להפרחת השממה הרוחנית, גדלה קהילת ברסלב והיא מונה כיום מאות משפחות ממגוון רקעים.



רשאית צמיחת היישוב היהודי החדש בצפת העצים את האווירה הדתית בעיר , המוסדות החינוכיים שהוקמו נתנו פיתרון לרצון להתיישב בעיר הרוחנית והמרוממת שהיתה נחלת חלוצים בלבד ובכך משפחות דתיות רבות זכו לחזק את היישוב וליישם את החזון הנשגב.

הנה מספר שנים לא רבות כל כך מחלומו הרחוק ממציאות של רבי אברהם שטיינהארץ מגדולי משפיעי ברסלב, החלום הפך למציאות, בעיר העתיקה בפרט אשר כל מבקריה נהנים לספוג אוירה דתית, רוחנית עם הרבה פתיחות ואהבה לסובבים , אווירה שמזכירה את היישוב היהודי של פעם בעיירה היהודית וכן תרמה האווירה הדתית לשימור המסורת בקרב כלל תושבי צפת ולא פעם ניתן לפגוש יהודים ללא כל סממנים דתיים אשר פתחו את הבוקר בתפילת שחרית מוקדמת בבית הכנסת ושם השם שגור על לשונם .

ועוד חזון למועד לראות את כל תושבי צפת עולים על דרך המלך בקבלת פני משיח אשר מקובל בשם קדושים כי יחל גילויו מהגליל, ואולי מפה , מצפת, בירת הגליל .